המערכת האחידה לפטנטים ובית המשפט המאוחד לפטנטים היא חלק מתחום ההתמחות פרקטיקת קניין רוחני באירופה
עבודה מול המערכת האחידה לפטנטים ובית המשפט המאוחד לפטנטים הינם חלק מהעבודה השוטפת של הפרקטיקה האירופאית שלנו
לאחר ארבעים שנה של משא ומתן, רוב המדינות החברות באיחוד האירופי הסכימו להקים את המערכת האחידה לפטנטים (Unitary Patent System - UPS) ובית משפט מאוחד לפטנטים (Unified Patent Court - UPC). שני המוסדות החדשים הללו מיועדים להתחיל את פעילותם הרשמית בתחילת 2017, אך ההסכם המדובר חייב להיות מאושרר על ידי בריטניה, צרפת, גרמניה, ולפחות עשר מדינות נוספות של האיחוד האירופי. נכון לחודש נובמבר 2016 אוסטריה, בלגיה, בולגריה, דנמרק, פינלנד, צרפת, לוקסמבורג, מלטה, הולנד, פורטוגל ושוודיה אישררו את ההסכם.
המערכת האחידה (UPS) יוצרת פטנט אירופאי בעל השפעה אחידה (UP), אשר ייבדק ויאושר על ידי משרד הפטנטים האירופאי (EPO) בדומה לפטנט אירופאי קלאסי, אך שייאכף על ידי מערכת בתי משפט חדשה ומרכזית, בית המשפט המאוחד לפטנטים (UPC).
ברגע שה- UPC ייכנס לתוקפו, הוא יפעל במקביל למערכת הפטנטים האירופית הקיימת (שבה פטנטים אירופיים מאושרים מקבלים מבתי המשפט של המדינות החברות את אותה היחס כמו פטנט שאושר על ידי אותה המדינה). לכל אורך תקופת המעבר, העומדת כיום על שבע שנים וניתן יהיה להאריכה בשבע שנים נוספות (עד לסך של ארבע עשר שנים), יהיה ניתן לדרוש אכיפה ולאתגר פטנטים אירופאים קלאסיים בשני המוסדות, ותקנות הדנה ספציפיות יטופלו ברמה הלאומית. בסוף תקופת המעבר, פטנטים אירופיים קלאסיים והפטנטים האירופאיים החדשים יהיו ניתנים לאכיפה ולערעור אך ורק ב-UPC ולא בבתי המשפט הלאומיים. הפטנטים החדשים נבחנים רק בפני ה-UPC.
עם כניסתה של ה-UPS לתוקף, יהיו ארבע דרכים להבטיח פטנטים באירופה: (1) על ידי הגשת בקשת רישום במשרד הפטנטים הלאומי של כל מדינה בה מחפשים הגנה עבור הפטנט; (2) על ידי הגשת בקשה ל-EPO ובחירת האופציה הקלאסית הקיימת (אישרור לאומי של קבול-פטנט); או (3) על ידי הגשת בקשה ל-EPO ולאחר קבול-פטנט לבחור באופציה הפטנט האירופאי החדש (UP); או (4) על ידי הגשת בקשה ל-EPO ולאחר קבול-פטנט לבחור בשילוב של האופציה הקלאסית הקיימת עבור מדינות שלא אשררו את ה-UPS, וכן את אופציית ה-UP.
שלוש דרכים להשיג הגנה על פטנטים במדינות האירופאיות שאישררו את ה-UPS
לאחר כניסת UPS לתוקף, יהיו שלוש דרכים להשיג הגנה על פטנטים במדינות החתומות:
מהי האפשרות הטובה ביותר עבור יישום מסוים של מוצר יכולה להיות תלויה במספר גורמים, שחלקם מפורטים בטבלה המקושרת מטה. אחד השיקולים החשובים ביותר הוא היכן מחפשים הגנה. לדוגמה, העלויות עבור הגשת בקשה אחת במשרד הפטנטים האירופאי הנוכחי, מסתכמת באותן עליות כמו הגשה של שלוש בקשות ברמה הלאומית ברחבי אירופה. על פי נתוני הנציבות האירופית לשנת 2011, כמחצית מכלל המועמדים של ה-EPO מגישים בקשות בסה״כ בשלוש מדינות: בריטניה, צרפת וגרמניה. עבור מועמדים אלה העלויות להגשת בקשה ב-UPS יהיו מופרזות, כיוון שהן יהיו גבוהות מהעלויות להגשת פטנט אירופאי קלאסי תחת האמנה האירופאית לפטנטים (EPC), שבתקווה ייושמו בשלוש מדינות. על פי אותם נתונים סטטיסטיים מ-2011, 90% מהמועמדים הנוכחיים של ה-EPO מבקשים אישרור באחת או יותר מהארצות הבאות: בריטניה, צרפת, גרמניה, ספרד ואיטליה. על אף שנכון להיום, ספרד (וקרואטיה) לא הסכימה להשתתף באופן מלא ב- UPS. בנוסף, ספרד (וגם קרואטיה ופולין) לא הסכימה להשתתף ב-UPC.
שיקולים אסטרטגיים
השוואה בין פטנטים לאומיים, לבין פטנטים אירופיים קלאסיים, לבין הפטנטים האירופאים החדשים
כשבאים להחליט באם להשתמש ב-EPO או במשרדי הפטנטים הלאומיים, מומלץ לבחון לעומק הן את האסטרטגיות עבור הפטנט והן את העלויות הצפויות. לדוגמה, ה-EPO מטיל עמלות כבדות ומגבלות משמעותיות על כל בקשה המורכבת מלמעלה מ-15 תת-תביעות או עם יותר מתביעה אחת לכל קטגוריה. משרדי הפטנטים הארציים עשויים להציב פחות מגבלות עם עמלות נמוכות יותר על יישומים דומים. הפטנט האירופאי החדש יוכל לקבל הקיף כיסוי רחב יותר, שעשוי להתקבל בכל 26 המדינות החברות באיחוד באירופי. כמו כן, העלויות ביחס להיקף ההגנה, יהיו משמעותית נמוכות מאלה של הפטנט הקלאסי. ולבסוף, אין דמי תיקוף, ונדרש תשלום חד פעמי עבור תרגום של ה-UP.
להישאר בבית המשפט המאוחד לפטנטים או להעדיף אלטרנטיבות
חשוב לשקול בזהירות אסטרטגיות לאכיפה של פטנטים. מועמדים, שמגישים בקשות ישירות במשרדי הפטנטים ברמה הלאומית, יהיו מוגבלים למערכות האכיפה הלאומיות גם כן, בעוד שאלו שייבחרו להשתמש ב-EPO יהיו יותר אפשרויות. הן מחזיקי פטנטים שאושררו על ידי ה-EPO במתכונתו הנוכחית, והן מועמדים שהגישו ל-EPOבמטרה להבטיח אכיפה ברמה הלאומית, יקבלו את האפשרות, לפחות בשנים הראשונות, לבחור מיי לדרוש אכיפה, או מה-UPC או ממערכות בתי המשפט ברמה הלאומית. באופן ספציפי יותר, מחזיקי פטנטים מה-EPO הנוכחי ומועמדים ב-EPO המבקשים אישרור ברמה הלאומית, כאמור יכולים להעדיף אלטרנטיבות ולבטל את השתתפותם ב-UPC, ולכל אורך החיים של הפטנט יהיה להם גישה לבתי המשפט הלאומיים. כך ניתן למנוע את הסיכון תוגש דרישה לביטול הפטנט, במסגרת תשעת חודשי ההתנגדות שה-EPO מאפשר לאחר קיבול הפטנט. ובכל זאת, מועמדים אלה יכולים לבחור לחזור אל ה-UPC במועד מאוחר יותר במהלך חיי הפטנט (במדיה ולא הותחל תהליך בבית המשפט ברמה הלאומית) מתוך שיקולי כדאיות של החברה. לדוגמה, בעל פטנט יכול לבחור לחזור אל ה-UPC כדי לנסות להשיג צו מניעה מקדמי נגד מפר, שיהיה תקף במספר מדינות ללא כל צורך בהגשה של תביעות מרובות. עם זאת, חשוב לזכור שברגע שמועמדים חוזרים ל-UPC, צדדים אחרים יקבלו את הרשות להגיש תביעה (או תביעה שכנגד) לביטול כולל של הפטנט. הפטנטים האירופאיים החדשים נאכפים אך ורק על ידי ה-UPC ונתונים לתהליך ערעור וביטול. באופן כללי, הבחירה בתהליך האישרור הקיים עבור הרמה הלאומית באמצעות ה-EPO, על פני בחירה במהלך תקופת המעבר בפטנט אירופאי (UP), עשוי להעניק למועמד גמישות רבה יותר בהגנה ובאכיפה.
